וַיְהִ֣י לִ֠עֵת תְּשׁוּבַ֨ת הַשָּׁנָ֜ה לְעֵ֣ת ׀ צֵ֣את הַמְּלָכִ֗ים וַיַּנְחֵ֣ל יוֹאָ֣ב אֶת חֵ֣יל הַ֠צָּבָ֠א וַיַּשְׁחֵ֣ת אֶ֣ת אֶ֣רֶץ בְּנֵ֣י עַמּ֡וֹן וַיָּבֹ֣א וַיָּ֣צָר אֶ֠ת רַבָּ֞ה וְדָוִ֗יד יֹשֵׁ֛ב בִּירוּשָׁלָ֖͏ִם וַיַּ֥ךְ יוֹאָ֖ב אֶת רַבָּ֑ה וַיֶּהֶרְסֶֽהָ׃
And it came to pass, that after the year was expired, at the time that kings go out to battle, Joab led forth the power of the army, and wasted the country of the children of Ammon, and came and besieged Rabbah. But David tarried at Jerusalem. And Joab smote Rabbah, and destroyed it.
Al comenzar el año, en el tiempo en que los reyes salen a la guerra, Joab sacó el ejército, devastó el país de los amonitas y vino a sitiar Rabá. Pero David se quedó en Jerusalén. Y Joab atacó Rabá y la derribó.
